האמנית רוני דורון חקרה על גבי הבד את השימוש בשני חומרים שונים בעלי גוון כמעט זהה - צבע שמן ואקריליק. היא הניחה אותם על הקנבס באופנים שונים: אחד ליד השני, אחד מעל השני, במידות שונות של סמיכות וייבוש. הצבעים הגיבו אחד לשני, כך לדוגמה האקריליק התייבש מהר בעוד את השמן ניתן היה להמשיך ולהזיז עוד זמן רב - לחרוט, למרוח. הצורות בציור התחילו באופן אינטואיטיבי להתגבש לכדי קומפוזיציה שדומה לחלל פנימי עם חלון, קירות ורצפה, בשילוב מוטיבים דמיוניים צורניים מעולמות שבהם אין כוח כבידה וחוקים פיזיקליים לא תקפים.