בג'ונגל פראי יש אור אחר ושלט צהוב אדום תקוע באדמה, האם אנחנו מוזמנים להיכנס? הצמחיה סבוכה ולא ממש מאפשרת. אין מקום בגן העדן. אולי לאף אדם בעצם?
 
רותם מנור מציירת נופים בהם מתערבבת הפסטורליה של הטבע עם שאריות של קיום אנושי. במשיכות מכחול ספונטניות וגדושות היא מנסה לתרגם זכרונות, חלומות ודמיון ובאותו זמן ללכוד את החמקמקות של הרגע שבו מתחולל הציור. הטבע שנגלה בדרך הוא לעולם לא טהור וטבעי. תמיד יש כביש, שילוט, גרוטאות וחפצים דוממים ולא מזוהים. את כל פיסות המידע הוויזואלי האלה היא אוגרת בראשה ובלי לתכנן הן נפלטות על גבי הקנבס או הנייר על מנת ליצור מהן תמונה שהיא פנימית וחברתית באותה נשימה.