בתצלומיו, בוחן אסף עיני את הדיוקן הצילומי כפוטנציאל של תנועה על הרצף בין המוכר והזר כאשר הוא מפנה את מבטו אל מודלים מהשוליים החברתיים והפוליטיים בישראל.
עבודותיו מורכבות מסדרות של דיוקנאות, תצלומי נוף אורבני ופריטים אשר מתכתבות עם ייצוגים מוכרים ומתקיימות על גבול הרדוקציה לכדי סטריאוטיפ. הן בוחנות את הגבול הדק שבין ייצוג קלישאתי של זהויות, לבין היכולת של סובייקט ואובייקט ספיציפי לחרוג ממערך הכוחות ההיררכי ולקבל חיים כדימוי-של-עצמי קונקרטי, סינגולרי. 
במבט על, התצלומים נמצאים בניסיון תמידי להתעלות אל האקזוטי- מחד משדרים השתהות ושעמום ומאידך פנטסטיים.